פסק-דין בתיק ת"א 32152-11-09

1.         בפניי תביעה שהוכתרה כתביעה "חוזים-הפרת חוזה" על סך 200,000 ש"ח + מע"מ שהגיש התובע "אשר ממציא לפרנסתו פטנטים" נגד הנתבעים בקשר עם חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 28.7.08 (להלן: "ההסכם") על פיו "התחייבו הנתבעים לרכוש מהתובע 67% מזכויותיו בפטנט רשום מס' 142593 וכן בבקשה לרישום פטנט מס' 187930" (לשון סעיף 4 לתביעה), בתמורה לסך כולל של 200,000 ש"ח + מע"מ.

            בתביעה נטען להפרה יסודית של ההסכם בידי הנתבעים לאחר שלא עמדו בתשלום הראשון על פי החוזה בסך 120,000 ש"ח + מע"מ, אותו אמורים היו לשלם לא יאוחר מיום 30.8.08.

2.         הגנת הנתבעים מתבססת על כך שלדידם התובע הוא אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית ולפיכך "ההסכם בטל ומבוטל ואין עוד חובה על המבקשים (הנתבעים) לקיימו" (מתוך הבקשה למתן רשות להתגונן).

            לפי הנתבעים, כחלק מחובותיו של התובע על פי ההסכם היה עליו להעביר על שמם את הזכויות על הפטנטים עם החתימה על ההסכם. משלא עשה זאת, הפר התובע את ההסכם הפרה יסודית. בנוסף, טוענים הנתבעים לתניה חוזית בהסכם שלא התקיימה וגם כי עסקינן בחיובים הדדיים.

3.         לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע מס' 1, התרשמתי מהופעתם בפניי ושקלתי את דבריהם ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהוגשו על ידם, מצאתי לדחות את התביעה, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרם לו נזק ובשים לב לביטול ההסכם על ידו - כתוצאה מהפרתו ע"י הנתבעים - ביטול שמונע ממנו, בשים לב למכלול הנסיבות, לתבוע את אכיפתו.

4.         ייאמר מיד, כי במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לזהותו של מפר ההסכם, ידו של התובע על העליונה. עסקינן בהסכם ברור אשר קובע באופן חד משמעי כי על הנתבעים לשלם לתובע לא יאוחר מיום 30.8.08 את הסך של 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            בשים לב להתרשמותי מהעדים ונוכח לשונו הברורה והחד משמעית של ההסכם, מצאתי לקבוע כי תשלום זה שהיה על הנתבעים לבצע, לא הותנה בשום תנאי, אינו מסויג ואינו קשור בפעולה כלשהי שהיה על התובע לבצע. יש לדחות את טענת הנתבעים כי עסקינן בחיובים הדדיים או כי קודם לתשלום היה על התובע להעביר את הזכויות בפטנטים לנתבעים.

5.         האמור בסעיף 3.1.1 להסכם לעניין התשלום אינו מותנה בשום פעולה מצד התובע, והטענה כי הרישא של סעיף 3.2 להסכם משמעותה כי הזכויות יועברו "עם החתימה על הסכם זה" ועוד לפני ביצוע התשלום, נסתרת מניה וביה על ידי המשפט הפותח של סעיף 3.2, לפיו "בתמורה לתשלומים הנ"ל" מתחייב התובע להעביר את הזכויות לנתבעים, וכאשר אין בסעיף כדי לקבוע את העיתוי להעברה, בוודאי שלא עם חתימת ההסכם. משמעותו של סעיף זה הינה יצירת החיוב עם ההסכם ולא מעבר לכך.

            ודוק, ההסכם בדנן נוסח ע"י עורך דינו של אחד הנתבעים שאותו התובע לא הכיר קודם לכן. המשמעות המיידית של עובדה זו הינה, שבמקרה של חילוקי דעות פרשניים, יש לפרש את החוזה נגד מנסחו. אך גם ללא היזקקות לכלל זה, הפרשנות הראויה והנכונה הינה, כי חיובם של הנתבעים בתשלום אינו מותנה בכל פעולה מצד התובע.

6.         קביעה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, שבעניין זה מצאתי לקבל את פרשנותו לסעיף 3.1 להסכם לפיה, העברת הזכויות הינה "בכפוף לתנאים הקבועים בהסכם זה", משמע גם לתשלום.

            כל פרשנות אחרת כפי שמציעים הנתבעים חוטאת לכוונת הצדדים ואינה עולה בקנה אחד עם לשונו של ההסכם. טענת הנתבעים כי מדובר בחיובים הדדיים וכי חיובם נדחה בשל אי קיום חיובו של התובע, בהתאם לסעיף 43(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, דינה להידחות משקבעתי כי ביצוע התשלום על ידם הינו בבחינת חיוב עצמאי התלוי אך ורק במועד שנקבע בהסכם לתשלום ותו לא.

7.         זאת ועוד, יש לדחות את טענותיו של הנתבע מס' 1 וכפי שבאו לידי ביטוי בעדותו בפניי (עמ' 25 לפרוטוקול), כי היה ברור לתובע שיהיה עליו למסור את המוצר לנתבעים לצורך בחינתו ובדיקתו בטרם יבוצע התשלום. גם כאן מדובר בניסיון להכניס לתוך ההסכם דברים שלא נאמרו בו ויש לדחות ניסיון זה מכל וכל.

8.         משלא שולם התשלום הראשון במועדו, הפרו הנתבעים את ההסכם הפרה יסודית שזיכתה את התובע בסעדים המפורטים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). ואכן, התובע בחר לממש את זכותו בהתאם לסעיף 7 לחוק התרופות וביטל את החוזה במכתבו מיום 24.9.08 (נספח ד' לתצהירו), מכתב שאינו משתמע לשתי פנים, וממנו עולה כי עסקינן בביטול ברור, החלטי וחד משמעי של ההסכם.

            דא עקא, ביטולו של ההסכם ע"י התובע, אינו מאפשר לו לתבוע את אכיפתו וזו בעצם המשמעות של התביעה דנן בה עותר התובע לחייב את הנתבעים במלוא התמורה החוזית, שכן סעיף 2 לחוק התרופות קובע, ברחל בתך הקטנה, כי שעה ש"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות סעיף זה".

9.         משבחר התובע לבטל את ההסכם קמה לו זכות להשבה, אלא שבענייננו אין מה להשיב שכן התובע לא מסר מאומה לנתבעים ולא העביר על שמם דבר. הבחירה במסלול "הביטול" אפוא משמעותה כי התובע ויתר על אכיפת ההסכם ואין במכתבו של בא כוחו מיום 9.11.09 (נספח ה' לתצהיר התובע) כדי להוות חזרה מהודעת הביטול, שעה שלא נאמר בו דבר לעניין אותה הודעה ובשים לב לחלוף הזמן הרב מאז ההודעה ועד המכתב.

10.        אוסיף עוד, למעלה מהצורך, כי אין בידי לקבל את דבריו של התובע לעניין הודעת הביטול כאילו הוציא אותה בעקבות ניסיונם של הנתבעים להעביר את הזכויות בפטנט על שמם וכי לא התכוון לבטל את ההסכם. דבריו אלה של התובע (לעניין פעולות הנתבעים) הם בבחינת עדות שמיעה שאין לה תימוכין ולא הובאו לגביה ראיות. משכך יש לתת למכתב את מלוא המשמעות הבלתי מסויגת שעולה ממנו בדבר ביטול ההסכם.

            גם דבריו של התובע בבית המשפט (בחקירה חוזרת) אינם מצביעים על חזרתו מהודעת הביטול ואין בהם כדי לאיין אותה ולהחיות את אופצית האכיפה. דבריו של התובע כי פנה רבות לנתבעים בדרישה כי יקיימו את החוזה לא נאמרו בחקירה ראשית ואין להם כל תימוכין. עדותו של התובע בפניי אינה יכולה לבטל את הודעת הביטול.

11.        משבוטל ההסכם כדין ע"י התובע, זכאי הוא בהתאם לסעיפים 2 ו- 10 לחוק התרופות לפיצויים, "בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" (לשון סעיף 10 לחוק).

            אלא מאי? על התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו, אם בכלל נגרם, במידת ודאות סבירה וכנדרש על מנת שניתן יהיה לזכותו בפיצויים . דא עקא, שהתובע לא עמד בנטל זה.